כך זה הופיע בפרסום של מכון מופ"ת: "סדנת ציור ומחקר שעוסקים בחקר העצמי. חקר ה 'עצמי' באמצעות כלי יצירה שמתמקדים ב 'ציור דיוקן עצמי מול מראה'. בסדנא זו תהליך היצירה מלווה בהדרכה של אמן/מורה/חוקר. התהליך היצירתי משמש פלטפורמה ליצירת קשר עם העולם הפנימי, ומתווה דרך לגילוי העצמי, ליצירתו ועיצובו. ...." אלה היו חלק מהתוכן שפרסם מכון מופ"ת לתיאור הקורס/סדנא שנקראה "סדנא ליצירת הדיוקן של ה 'עצמי'. סדנא זו הייתה מכוונת ומיועדת לקהל היעד של מכון מופ"ת שהם בעיקר מורי מורים אך בהמשך נפתחה גם לקהל אחר ומתעניין.
מידי פעם עלה קול אנונימי זה או אחר בקו הטלפון שלי, במטרה לדעת יותר על הסדנא, להבין כיצד היא אמורה להתנהל, לברר למי היא מתאימה וכדומה. הבנתי שהשואלים הם אנשים שהעניין נגע בהם בדרך כלשהי והם, כאמור, מבקשים לדעת יותר. פגשתי אותם לראשונה בקורס שאכן נפתח. זו הייתה קבוצה קטנה של אנשים שכל אחד מהם הגיע לשם וטעמו, הגלוי והסמוי, עמו. לאחדים קסם העניין לשוב ולהתנסות בציור, אחרים רצו לפגוש ציור בפעם הראשונה, ובמיוחד ציור דיוקן עצמי. היו כאלה שרצו לבדוק שוב את היכולות שלהם ואת מידת הפתיחות שלהם, אחרים ראו בזה פלטפורמה להתחלה חדשה ועוד כל מיני סוגים של סקרנות. אך כולם, לדעתי, חיפשו במודע ושלא במודע, את ה 'עצמי האחר' שלהם. זה שכבר קרא להם מתוך המודעה שפורסמה. זה שלגישתי ניתן לפגוש אותו, בדרך יצירתית וייחודית זו. כך, נפגשו במכון מופ"ת המקום שבחר בזו הפעם להיות אכסניה למפגש ייחודי זה, קבוצה של סקרנים למופת, צייתנים למופת, שלבסוף גם הפיקו ציורים למופת.
אליעזר רוזנמן, איש בשנות השבעים לחייו, מחנך ואיש לשון, לאחרונה גם משורר שהוציא את ספר שירי הביכורים שלו 'נשיקה לבנה', כותב באחד המפגשים "להתחבר אל עצמי, מבין הצבעים. דיוקן עצמי / חיים בין הצבעים[....]אוסף עצמי מבין דמויות, עם אחרים ועם עצמי[....]מתוך עצמי אני יוצא[.... ]מתוך צבעים דיוקן דובר[...]את דיוקני אני גוזר, ואל עצמי קצת מתחבר".
במהלך הסדנא המשתתפים היו אמורים לנהל פגישה עם עצמם באמצעות המראה. חומרי הציור השונים שהונחו לפניהם וההנחיות שהדהדו בחלל החדר, היו המתווך, השפה. אלה שימשו והיו מאין גשר שעליו יכול הסובייקט המצייר והאובייקט שנשקף במראה להלך ולנהל את השיח.
זו לא הייתה סדנת ציור לציירים. כלומר, זה לא היה קורס ללימוד ציור. זו הייתה סדנא שבה המשתתפים השתמשו בציור, עסקו בציור, דברו בשפת הציור כדי לתת לקולם הספונטני והמשוחרר לדבר מתוך עצמם.
הסדנא התנהלה סביב שלושה צירים. ציר אחד סיפק ידע רחב והמשתתפים נחשפו לשיח ולהרצאות שהעלו תכנים משדות ידע שונים - אמנות, אמנות ציור הדיוקן העצמי כשאלה מתובלים בתובנות מתחום הספרות, הפילוסופיה והפסיכולוגיה. אלה היו אמורים לתת להם מצע רעיוני רחב, הבנות, תובנות ואופק רחב. ציר אחר התבסס על פעילויות והנחיות מובנות. הציר השלישי היה המקום של החופש, הספונטניות, האינטואיטיביות. המקום שבו כל אחד יכול היה להתבטא בדרכו האישית. שני הצירים הראשונים יצרו את המסגרת, והמרחב שבתוכה אפשר את החופש.
המשתתפים, בעלי מקצועות חופשיים,תארים גבוהים, רקע ידע וניסיון רחבים כל אחד בתחומו, התפנו והתמסרו למפגש המעצים הזה. מפגש שבמעטפת הגדולה שלו היה אמנם מפגש קבוצתי, אך בתוכה ניהל כל אחד מהם מפגש אישי עם עצמו. בסיום כל פעילות הדיאלוג היצירתי התרחב ונמתח מהשפה הויזואלית גם אל השפה המילולית. "כל ציור הוא מכתב ממך אליך" אמרתי, וביקשתי מכל אחד לכתוב את מה שלדעתו כותב אליו הציור שלו. לחילופין גם ביקשתי לכתוב מכתב בחזרה אל הציור. ציינתי בפני המשתתפים שעליהם לבחון מה באמת יש בציור, כלומר מה "כתוב שם". הסברתי ששפת הציור מדברת בצבעים, בקו, בכתם, באיכות של הצבע, בצורת ההתנהגות שלו, ובקשר של מרכיבים אלה זה לזה "זה מה שכתוב שם. זה אכן גלוי, קיים ונוכח. אך בו בזמן זה חידתי ובלתי מפוענח. אם כן, מה בכל זאת כתבתם לעצמיכם?", שאלתי וביקשתי לקבל תגובות.
א' (שם בדוי) כותבת על המפגש הראשון שלה, אל הדמות שעלתה והתגלתה לה "שלום לך ציורי הראשון[.....]בחרתי בך כי אתה מבטא בחזקה את הלך רוחי באותו זמן. אתה מבטא כעס יחד עם השמירה על מסגרת[...]" ואילו דברו של הציור אליה, כפי שהיא קראה זאת, אומר לה " שלום לך א' יקרה. שמחתי שהכעס והכאב נרגעו והשתמשת בצבעים רבים יותר[....]הפיזור על פני כל הדף העניק לי תחושה טובה[...] הכול נמצא יחד – יחד עם זאת לא בצורה המקובלת. מצפה להמשך מקורי ולא שיגרתי". במקום אחר שואלת א' בשמה (שדובר אליה מהציור) "לאן אני הולכת? מתי אצא לדרך? ולאיזו דרך?[....] עדיין לא מוכנה עדיין חוששת שמא עצב מצפה לך שם, חוסר הצלחה בחירה לא טובה[...]"והתשובה מגיעה אליה מעצמה כשהיא אומרת "וכך הגיע הסגול, דבר אחר[....]כיסה את הדף הנותר ובמשיכות עזות פרץ.... שבר את השגרה שבר את האיזון". לבסוף מעודדת מתוך השיח והעשייה אומרת כמי שמבינה מה אומר אליה הדיוקן המשורטט של עצמה "צאי מזה ותפרצי קדימה".
המשתתפים הבינו שהם משתמשים בציור, בשפתו, בכליו ובטכניקות שונות. הם משתמשים במראה שמשמשת כלי טכני שמאפשר לקיים את המפגש. הם נעזרים בהכוונה חיצונית שזו ההדרכה שלי, הם ניזונים מידע שאותו קיבלו בחלק הראשון של המפגש. אך בצד כל אלה ובעיקר, הם מביאים למפגש את גופם שלהם שמתבונן במראה, ואת עולם התוכן והרגש האישי והפנימי שלהם. זהו שילוב שאותו מגדירה לורנד כ 'חומרים פוטנציאליים של המציאות' כאשר השימוש בהם אפשר לכל אחד מהם לבטא משהו ייחודי ולתת פרשנות שמשלימה את אותה מציאות. כל גלוי נושא עמו את הסמוי, אומר לנו הפילוסוף מרלו- פונטי, וייחודו של הצייר בעת שהוא מייצר מפגש ייחודי בין 'העין והרוח' – לראות את הסמוי שמסתתר במעבה הדברים הגלויים.
בסדנא זו ובמפגש עם הדמות שנשקפת במראה, הסמוי שנמצא במעבה הדבר הגלוי הוא איזשהו חלק של העצמי. כך הוא נגלה תחילה כבבואה במראה, המשיך כציור על הנייר, ולבסוף נחשף גם באמצעות הפרשנות המילולית.
כפי שכותבת ד' (שם בדוי), בשם קולה האחר שעלה מתוך הציור "את לא הצלחת לשוות לי חזות נעימה והרי ביקשו שתציירי פורטרט. האם עד כדי כך את לא נעימה בעיני עצמך? נראה שמשהו פנימי דוחף אותך לעבוד "בלי לחשוב", ואולי דווקא כאן את מגלה את עצמך, אולי דווקא כאן בציור – את מרשה לעצמך לוותר על חשיבה כי בכל שאר עיסוקייך – זהו העיקר והמהות. אולי כשתפסיקי למרוח את הצבעים – תפסיקי גם למרוח את עצמך. אכן, היא הצליחה לראות את מה שהיה סמוי במעבה הדברים הגלויים.
נורית-ארט:סטודיו ליצירה מחקר וטיפול. ד"ר נורית צדרבוים - יוצרת וחוקרת בינתחומית.
http://www.artispo.com/showartist.aspx artistcode=8198&nameCederboum-Nurit
http://cmsprod.bgu.ac.il/Centers/icqm/sifria.htm
http://www.facebook.com/nurit.cederboum
